"נעמה שלום,

המכתב הזה הוא אמירת תודה גדולה, אבל מפורטת. אמנם דיברנו קצת בטלפון, אבל הייתי רוצה להביע גם בכתב כדי שהדברים לא יישארו רק בינינו, אם תרצי. זו, כמובן, הזמנה לפרסם את הדברים בכל צורה שתמצאי לנכון.

כולם יודעים כמה קשה לעבור דירה, ובדרך כלל מייחסים את הקושי, בטעות, לתנאים החיצוניים - הבלגן, הצורך לעבוד באריזה ובפירוק, המתח שבא עם כל זה וכו". אבל הקושי הוא עמוק הרבה יותר, הקושי נעוץ בעצם השינוי. כל שינוי הוא קשה ומכאיב - גם שינויים לטובה נושאים קושי. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשינוי כל כך אבסולוטי כמו לעבור למקום חדש ופי כמה כשמדובר במעבר שאינו שלם, כשמישהו או משהו יקר נשארים מאחור. שינוי שכזה הוא כמו מוות קטן.

כל ההקדמה הזו, כדי להדגיש כמה סבל עלול יום כזה לשאת איתו, כשלכל מחווה או ביטוי ישנם אלפי משמעויות ומיליוני כפתורים קטנים ועצבניים מחכים לתורם להילחץ כבר.

ובאמת, בבוקרו של יום המעבר, האווירה הייתה כבדה ומתוחה מאוד. אבל אז הגיעו החבר'ה שלך, עם חיוכים בעיניים ואיזו קלילות שקשה למצוא בדרך כלל אצל בני אדם בשבע וחצי בבוקר. וזה לא רק איך שהם דיברו והדברים שהם אמרו כמו: "אין בעיה. תארזי בשקט, נחכה...", זה איך שהם היו. איך שהם היו אחד עם השני ואיך שהיו איתנו, בסבלנות ומרווחות של מי ששמחים להיות. בדיעבד אני יכולה לומר שהם פשוט באו מאהבה. והאנרגיה העדינה הזו התפשטה לכל הכיוונים. אני יכולה להעיד על עצמי שאחרי זמן לא רב התחלתי שוב להרגיש שבעצם משהוא מאוד טוב קורה פה והתחושה הזו ליוותה אותי כל היום.

הם עבדו ביעילות ובשקט והחפצים הגיעו אל יעדם ללא דופי, הם נענו לכל בקשה באדיבות ובנדיבות של מי שמבקשים לתת את השירות הטוב ביותר. אבל הרבה יותר מזה - מה שהם נשאו איתם באותו יום היה הרבה יותר מחפצים ורהיטים. בשבילי הם נשאו את טבעם האמיתי של החיים - שמחים, מרווחים וקורנים.

בבקשה מסרי את תודתי העמוקה לכל הנוגעים והנוגעות בדבר - אני בטוחה שמאחורי השלישייה המקסימה שפגשתי יש עוד א/נשים שעוזרים לכל הקסם הזה לקרות.

שבוע טוב וכל טוב,"